אפקה - מכללה אקדמית ל הנדסה ב תל אביב מדינת ישראל - משרד הביטחון איתור ברשימת הנופלים  עיריית רעננה משרד החינוך מחוז המרכז  Tools | L.Survivors | Y.Vashem | Forum | Gallery | Forum R | Help

Friday, March 09, 2007

Yakobovitz Besner [Bezner] Yehudit יעקובוביץ בסנר [בזנר] יהודית


151948151948

RelatioNet YA YE 27 BE GE
Yakobovitz Besner Yehudit יעקובוביץ בסנר בזנר ביזנר יהודית

Interviewer:

Zvi Schwartzman
Telephone: +972-972-09-0000000 Fax: +972-972-09-0000000
Mobile: +972-972-054-3144484 Email: zvi@afeka.ac.il
ICQ: No
Messenger: know@bezeqint.net

Address: Kfar Sava Israel


Soldier:

Code: RelatioNet YA YE 27 BE GE
Family Name: Yakobovitz Besner First Name: Yehudit Middle Name: Middle Name
Father Name: Shlomo Mother Name: Ada
Birth Date: 1927
Town In Holocaust: Berlin Country In Holocaust: Germany
Profession (Main) In Holocaust: Student
Death Place: Ramot Naftali Death Reason: Death Reason Year Of Death: 1948
Cemetary: Ramot Naftali


תקציר קורות חיים

יעקובוביץ בסנר בזנר ביזנר, יהודית בת עדה ושלמה, נולדה בשנת 1927 בברלין או בוינה אוסטריה או ברומניה והגיעה לארץ כנערה פליטה בשנת 1944, בהיותה בת 17. היא לא דיברה על כל מה שעבר עליה, ורק יגונה האילם ותלתלי שיבה בשלל שערותיה השחורות העידו על הניסיונות שנתנסתה בהם. עברה הכשרה - במסגרת "עליית-הנוער" בכפר יהושע שם אומצה ע"י משפחת שולמי. בת המשפחה הדסה בת גילה היתה לה כאחות , יהודית הסתגלה לאט-לאט לתנאי הארץ. יהודית בחרה בדרך ההתיישבות. הצטרפה יחד עם 3 חברותיה לארגון וינגייט שעלה להתיישבות של גרעין הפלמ"ח ברמות נפתלי ושם נישאה לאיש יעקב חנוך יעקובוביץ. במשקה החדש עבדה במשתלת האורן, ביער, בעידור ובשירותים. ראתה ברכה בעבודתה והחלה לשמוח בחיים.


ביום 1.5.1948 נפל בעלה יעקב בהגנת הנקודה כ - 6 חודשים לאחר שנישאו. שוב נתיתמה ולא אצרה כוח להמשיך בחיים. שלושה ימים אחרי נופלו ביום כ"ה בניסן תש"ח (4.5.1948) איבדה עצמה לדעת. ברחמה נשאה את ילדם קבר שניהם נחצב בבית-הקברות ברמות נפתלי.

מתוך מפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון בתוספת המידע שנמצא בימים אלה


מושב רמות-נפתלי נוסד ב- 1945 בהרי נפתלי שבגליל העליון. כ- 2 ק"מ צפונה ממנו שוכנת מצודת נבי-יושע, שהייתה מוקפת בכפרים ערביים: נבי יושע, קדס, מלכיה ודישום, וכן מאהל בדואי משבט אל-חמדון.
המושב נוסד בידי ארגוני "וינגייט" ו"המתנדב" - ארגונים של חיילים יהודיים משוחררי הצבא הבריטי ממלחמת העולם השניה. עד אשר הגיעו לכאן חברי הארגונים החזיקה במקום פלוגת "בני פלד". במלחמת העצמאות היה היישוב מבודד ונצור. הוא הותקף מספר פעמים על ידי כוחות ערביים, אך מגיניו הדפו את כל ההתקפות עליו. החל מאמצע חודש אפריל 1948 היה המושב מנותק. לאחר שפונו ממנו הילדים והאמהות, נותרו במקום 45 מגינים ומגינות. ב-1.5.1948 החלה התקפה על היישוב. כוחות של "צבא ההצלה" שריון ארטילריה של צבא לבנון וערבים.... [החברה להגנת הטבע]


ההתקפה על רמת נפתלי בפלסטיין פוסט 2/5/48


בחודשים פברואר-מאי 48 השתייך הכוח הערבי העיקרי באזור ל'צבא ההצלה', שפעל תחת פיקודו של אדיב שישאקלי והיה מצוייד בתותחים, במרגמות ובמקלעים רבים. באמצע אפריל 48, כאשר הבריטים מסרו את מצודת נבי-יושע לידי הערבים, נוצר מצב חדש בשטח: הערבים שלטו על הכביש העולה מהעמק אל יישובי ההר, שמצאו עצמם במצור. שתי פעמים, ב- 16.4 וב- 20.4 הותקפה מצודת נבי-יושע, ללא הצלחה. בליל 23.4 הגיעה לרמות-נפתלי יחידת פלמ"ח על מנת לסייע בהעברת הנשים והילדים למקום בטוח יותר. כל אחד מהלוחמים הביא עימו פחית ובה חמישה ליטרים מים. המושב הפך למוצב צבאי. ליישוב נשלחה יחידת פלמ"ח, שישבה על גבעה מצפון ליישוב ועסקה באימונים, באבטחת התחבורה שנעה בכביש העולה מעמק החולה לרכס נפתלי, ובמארבים. ביישוב חיו 25 איש (בהם 4 נשים) ותיגברו אותם עוד 25 אנשי חי"ש מחיפה (מגדוד 11). ב- 1.5.48 לפנות בוקר פתחו כוחות האויב בהתקפה על רמות-נפתלי. ההתקפה החלה בהסתערות על משלט בילאווי, ושמונת הלוחמים שהחזיקו בו נאלצו לסגת לאחר קרב. הערבים קידמו שישה משוריינים עם תותחים - שהרסו כל מחסום שהוצב בדרכם - והחלו לפרוץ אל תוך היישוב. אחת המגינות ירתה לעבר מיכל הדלק של אחד המשוריינים. כשזה החל לבעור, נסוגו יתר המשוריינים. בינתיים הצטרפו להתקפה תותחים ממלכיה ומקדס, שדייקו בהפגזות וגרמו ל- 5 הרוגים ול- 25 פצועים. המרפאה ספגה פגיעה ישירה ונהרסה, והתחמושת כמעט אזלה.
את פני הקרב שינו מטוסים קלים מסוג "פרימוס" שהופעלו בהצלחה: הם הצניחו מעט תחמושת וחומרי רפואה, גרמו לתותחים להפסיק את הפגזתם, ולערבים - שכבר היו קרובים לגדר - לסגת.ירוחם כהן שהשתתף במבצע, מספר כיצד ביצע את ההפצצות מהאוויר: הוא הכין פצצות פרימיטיביות של 20 ק"ג, והחזיק אותן על ברכיו. כאשר הגיע המטוס לגובה של כ- 600 מ', הצית את פתיל-הביטחון והשליך את הפצצה לעבר הערבים בעד הדלת הפתוחה. כאשר הסתלקו המטוסים שבו הערבים להפגיז ולתקוף. חדר-הקשר נפגע והקשר ניתק , נהרסו בתים - אך המגינים השיבו אש יעילה, ולפנות ערב נשברה ההתקפה והתוקפים נסוגו למצודת נבי-יושע. מצבם הקשה של מגיני היישוב הביא אותם לדרוש סיוע מיגאל אלון, מפקד מבצע 'יפתח'. הנחתו של אלון הייתה כי הכרעת צפת היא היא המפתח להשתלטות על הגליל, ולכן הבהיר כי לא יוציא לוחמים מהכוח שפעל לכיבוש צפת, כדי לסייע לרמות-נפתלי. את האחריות על הגנת היישוב הפקיד אלון בידי אורי יפה, שמילא תפקיד של 'מפקד היישובים'. אלון אף הודיע לאנשי היישוב כי לא יוכלו לקבל עזרה, ובשלב מסויים אף איים כי "כל מי שייסוג מרמות-נפתלי וירד לכביש החולה - ייתקל בפלוגת יורים." בלילה הגיעה תגבורת מצויידת והעלתה את מוראל הלוחמים. עם בוקר חזרו הלוחמים למשלט בילאווי שנעזב, ומצאו שם גוויה של חברם, 12 גוויות של ערבים, כלי נשק שנלקחו שלל וכרוז בערבית שנכתב על הגדה של פסח ובו נכתב: "כלבים בני כלבים, אנו נאלצים לסגת, אך אנו מבטיחים שנחזור, לא נרשה כאן התיישבות יהודית". ב- 5.5.48 הגיעה תגבורת נוספת, להחלפת חלק מהמגינים העייפים ולהורדת הפצועים. בלילה ירדה שיירה מההר, ולאחר הליכה של תשע שעות ברגל, תוך נשיאת הפצועים באלונקות, הגיעה לכביש בעמק.ב- 10.5 הגיעה לגליל לורנה וינגייט, אלמנתו של צ'רלס אורד וינגייט. והטילה אל המגינים מן ה"פרימוס" שהטיס אותה את ספר התנ"ך של וינגייט ובו איגרת-עידוד שנועדה להרמת המוראל שלהם.ב- 14.5 נראו ריכוזים גדולים של חיילים ערביים עם תותחים ומרגמות. היה ברור כי למחרת, עם פלישת צבאות ערב, תבוא גם ההתקפה הגדולה על היישוב. ה'הגנה' החליטה לקחת יוזמה ולתקוף את מחנה הצבא במלכיה, אך הכוח נאלץ לסגת לנוכח התקפת-הנגד הערבית.שוב החלה התקפה על רמות-נפתלי: מטוסים סוריים הטילו פצצות על החצר והתותחים ממלכיה חידשו הפגזתם. כל המגינים נמצאו בחפירות ובעמדות ברחבי בישוב. רק כאשר נכבשה מצודת נבי-יושע ב- 17.5 חודש הקשר עם היישוב, לאחר מצור של כחודשיים.ב- 12.6 נערכה ההתקפה האחרונה על רמות-נפתלי וגם היא נהדפה, אם-כי במחיר כבד של 12 הרוגים ו- 10 פצועים. רק במבצע 'חירם', בסוף אוקטובר 48, טוהר המרחב וההפגזות על היישוב חדלו. ב- 8.2.1949 חזרו הנשים והילדים ליישוב. מבין אנשי הפלמ"ח, נהרג דוב מילשטיין, מהגדוד ה-3.

מטה הגדוד השלישי
במהלך שנת 1945 קובצו פלוגות הפלמ"ח בארבעה גדודים ארגוניים, שמנו כ- 750 איש, במטרה לארגנם כגדודים קרביים ללחימה טקטית סדירה. ואכן, במהלך המחצית הראשונה של מלחמת העצמאות הפכו הגדודים לקרביים-טקטיים. מרגע הקמתם חדל מטה הפלמ"ח לטפל במישרין בענייני הפלוגות, ואלה הועברו למג"דים ולמטה הגדודים. הגדוד השלישי מנה 630 לוחמים שהתחלקו לפלוגות ג', ט', ו-י"א (בתחילה כלל הגדוד את פלוגות ג' ד' ו-ז' וראשית פלוגה ט'), שהתמקמו והתפרסו בקיבוצים ובהיאחזויות במרחבי הגליל העליון, בקעת כנרות ועמק-הירדן. למפקדו מונה אורי יפה [1916-2003] מותיקי הלוחמים בפלמ"ח. ממפקדי הפלוגות הראשונות, מפקד הגדוד הראשון, השלישי והרביעי. איש קיבוץ מעוז חיים. , שהקים את מטה הגדוד. בהמשך פיקדו על הגדוד שלום חבלין ושמואל-מולה כהן (1923-2002), איש קיבוץ אלונים.. הגדוד נקרא גדוד הגליל ורבים ממגויסיו היו אנשי הגליל.במטה שירת סגן-מג"ד – המדריך הגדודי, שהיה ממונה על ענייני ההדרכה, מודיעין ומבצעים. המדריכים הגדודיים השגיחו על אימוני הפלוגות, המחלקות והכיתות, וקבעו את המועמדים המתאימים לקורסים השונים. המדריך הגדודי הראשון במטה הגדוד היה יצחק רבין. כמו כן, שירתו במטה הגדוד קצין אפסנאות - ששימש גם כגזבר והיה אחראי לקשר עם היישובים בהם חנו מחלקות הפלמ"ח - וקצין הסברה, שהיה אחראי לפעולה החינוכית ועל ההסברה בגדוד. המג"דים דאגו לארגון האימונים ולקיום בתי-ספר מקצועיים ואלמנטריים.מדי שבוע נערכו פגישות מטה עם המג"דים וכן פגישות בין אנשי המטה ובין המג"ד בענייני גדודו.

ספרים

רמות נפתלי במערכה
תיאור הספר: קורות היישוב מהקמתו בשנת 1945. עמידתו במערכה במלחמת העצמאות. פלמ"ח: במלחמת העצמאות, על כיתת פלמ"ח המתאמנת בקיבוץ; הקרב על נבי-יושע, מלכיה; ההגנה על הקיבוץ; יגאל אלון, מולה כהן, דן לנר.
שם המחבר: שולמן ורדה
הוצאה לאור: הקיבוץ המאוחד
תאריך הוצאה לאור: 1984


רמות נפתלי מצודת הגליל
תיאור הספר: מלחמת העצמאות: על המצור על רמות נפתלי, על שני הניסיונות לכבוש את משטרת נבי יושע שנכשלו, נפילתם של מפקד היחידה - דודו (דוד צ'רקבסקי) ו-25 לוחמי היחידה (חברי פלמ"ח); על ההשתלטות על מלכיה, שחרור רמות נפתלי וכיבוש נבי יושע בכוח מוגבר.
שם המחבר: תלמי אפרים
מספר העמודים: 34
הוצאה לאור: ספרית כיס לחייל העברי


מה ומי - לקסיקון מלחמת העצמאות
תיאור הספר: כל הערכים הקשורים במלחמת העצמאות: אישים, אירועים, מקומות, ארצות ויחידות האויב. פלמ"ח: בערכים הרלבנטיים מתוך התוכן. ערכים ייחודיים: פלמ"ח; מבצע יפתח; מבצע הראל.
שם המחבר: תלמי אפרים
הוצאה לאור: דבר
תאריך הוצאה לאור: 1964



מתוך אתר הפלמ"ח

Review: [Translation]

Relatives:

Review: Review
Code: RelatioNet YA YA 20 XX PO
Family Name: Yakobovitz First Name: Yaakov Middle Name: Hahnoch
Father Name: Avraham Mother Name: Kriesel Relationship (to Survivor): Husband בעל
Birth Date: 1920
Town In Holocaust: Town Country In Holocaust: Poland
Profession (Main) In Holocaust: Profession
Status (Today): Dead
If Dead -
Death Place: Ramot Naftali Israel Death Reason: Fell in battle Year Of Death: 1948

יעקובוביץ, יעקב-חנוך בן קריזל ואברהם, נולד בשנת 1920 בפולין. היה בעל השכלה עממית ומסגר לפי מקצועו. עלה ארצה בשנת 1939.
במלחמת-העולם השנייה התגייס לפלוגות ה"באפס" ועבר בבוא המועד אל הבריגדה היהודית. הוא שירת בגדוד השני והשתתף בכל פעולותיו.
עם שחרורו מהצבא, הצטרף לארגון וינגייט של חיילים משוחררים שהתיישבו ברמות נפתלי. יעקב עבד במסגריה הקטנה שהוקמה במשק ומילא אותה בשיריו העליזים ששר מבוקר עד ערב.
עם החרפת המצב הביטחוני לאחר החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ, שוב נעשה חייל, מגן על יישובו. נפל בתקרית אש ביום כ"ב בניסן תש"ח 1.5.1948 הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות ברמות נפתלי. הניח אחריו אישה, אשר שלושה ימים אחרי נופלו מתה גם היא.
בטרם נישא הצליח יעקב לאתר באירופה שלאחר השואה את אחיו משה ששרד הזמינו לחתונתו עם יהודית והציע לו לעלות לישראל, משה ששהה באותה עת באיזור אשר שוחרר ע"י הרוסים. סיפר לצאצאיו שאם היה לו כוח ללכת עוד כברת דרך קצרה ביותר היה מגיע לאיזור הכיבוש האמריקאי. לאחר המלחמה, הוא שירת בצבא הרוסי כשנתיים, ורק אז עשה דרכו לישראל. עלה ומיד עם הגעתו ארצה מיהר לרמות נפתלי כדי לפגשו מבלי שידע כי אחיו נפל וכי גם אשתו יהודית איננה עוד בין החיים. התמונה ששלח יעקב למשה אחיו המכילה בגבה "הזמנה" לחתונה "למזכרת נצח! לאחי הנשאר לי לפליטה מכל משפחתי בגולה. מאת אחיך! יהודית ויעקב."

הוא ירד מהרכב שהביאו מתל אביב על כביש ראש פינה - מטולה ועלה ברגל את כל הדרך לרמות נפתלי שם התברר לו לזוועתו כי יעקב ויהודית כבר אינם בין החיים. חבריהם הראו לו את קבריהם החצובים בהר.


Review: Review
Code: RelatioNet AA BB 11 CC DD
Family Name: Family First Name: First Name Middle Name: Middle Name
Father Name: Father Name Mother Name: Mother Name
Relationship (to Survivor): Relationship

Birth Date: 1/01/1925
Town In Holocaust: Town Country In Holocaust: Country
Profession (Main) In Holocaust: Profession
Status (Today): Alive/Dead
If Dead -
Death Place: Town Country Death Reason: Death Reason Year Of Death: Year
If Alive - Address Today: Town Country
Email: aaa@bbbbbb.net



Thursday, March 09, 2006

רמות נפתלי Ramot Naftali



כינוי קודם: קדש נפתלי [קובץ שינויים]

מושב עובדים בהרי נפתלי, דרומית למצודת ישע, לצד כביש צפת - מצודת ישע, מערבית לקרן נפתלי, בשטחו של שבט נפתלי ומכאן שמו. משתייך לתנועת המושבים. ראשוני המתישבים עלו כהאחזות פלמ"ח בשנת 1945. הם חיו ב"מצודה" שנבנתה ע"י סולל-בונה בהתאם להכוונת הסונות היהודית.למה הקימו את המצודה דוקא במקומה הנוכחי? מספרים בני פלוגה ד' של הפלמ"ח: "את המקום קבעו גורמים התישבותיים ובטחונים במשותף, במגמה שהמצודה תהיה במרכז האדמות, שתהיה לה שליטה בטחונית בשטח ויכולת הגנה עצמית". לישוב הקבע עלו בשנת 1946 אנשי גרעין "וינגייט" - קבוצת חיילים ששרתו נבריגדה במלחמת העולם השניה. במלחמת העצמאות הותקפה ה"מצודה" המבודדת מספר פעמים ע"י כוחות ערבים גדולים מגבול לבנון (המצוי 3 ק"מ מערבה מהישוב). המצב היה קשה אך בעזרת תגבורת מבחוץ הדפו החברים את המתקפה. לורנה, אישתו של וינגייט, טסה ב"פרימוס" מעל המצודה והשליכה ללוחמים את התנ"ך של וינגייט על מנת לעודדם. אחרי המלחמה הוקם לרגלי המצודה ישוב הקבע, כמושב שיתופי. בשנת 1963, כשמהמייסדים נותרה רק משפחה אחת, יושב המקום ע"י בני מושבים, והפך למושב עובדים. ב"מצודה" יש היום מחנה צבאי. במושב כ- 110 משפחות המתפרנסות ממטעים, לול ותיירות. הכפר הוכרז בשנים האחרונות ככפר תיירותי, ונערך בהתאם. כדאי לבקר: מצודת ישע, נחל קדש, ובהמשך הרכס צוק מנרה. מהעמק קורץ לו אגמון החולה.
מקורות
תיק רמות נפתלי בארכיון המוזיאון.עדויות בע"פ של אנשי פלמ"ח בארכיון המוזיאון

The community of Ramot Naftali was established in the 1940s,


Wednesday, March 08, 2006

חוברת זכרון לזכרה של יהודית יעקובוביץ רסנר שהוכנה ע"י חבריה

יהודית ביזנר- יעקובוביץ
בת שלמה
נולדה בוינא אוסטריה בשנת תרפ"ז 1927


מי מאתנו לא יזכור את זו הנערה התמירה, השחרחורת, אשר כולה שחורים – בלבושה ובגופה. המתבלטת מבין כל חבריה וחברותיה הייתה, אחרת מכולם. ואמנם, לאחר זמן נודע לנו, כי גם ארץ מוצאה אחרת הייתה מזו של השאר. כסמל לאומה הדוויה הייתה קווצת שערות שיבה מזדקרת מבין שחור שערותיה. כמה זעזעה אותנו קווצת שערות זו, כמה מחשבות נוגות וניחושים עוררה... והיא כולה, ללא שמץ של מליצה, שבורה בגופה ורצוצה ברוחה. והילוכה – כמו חלק מגופה העליון עומד להתמוטט. בראותנו אותה מחשבה אחת כרסמה בלבנו: מי יודע אשר עבר על נערה זו? מי יוכל לדובב שפתיים קמוצות –כאב אלו, להעלות בת צחוק עליהן? מי יצליח לחדור לחובו של לב כואב זה, לעורר בו תקוה ותוחלת, רגשי אנוש ורגשי לאום ומעמד? בידי מי יעלה להשכיח מנפש נערה-אישה זו את אשר עבר עליה ואת אשר עוללו לה רשעי אדם?
קשים ואטיים היו חבלי הסתגלותה של יהודית לחיים החדשים בכפרנו. הן גם בחברה, שהייתה צריכה להיות חברתה, הייתה כנטע זר, ורק לאחר זמן ממושך מצאה לה חברה-אחות. לשאר בני חברה זרה הייתה, וכזו נשארה. אף כי מוכשרת הייתה, וביחס לאחרים משכילה ואינטליגנטית, הייתה לה העברית בימים הראשונים כמבצר שאין לכבשו. היד הרגילה בכתיבה משמאל לימין לא נשמעה לכתיבה מימין לשמאל; ומי יודע. עלה בלבך הרהור של חשד, אולי גם הרצון חסר?.. כי גם המעט שנדרש ממנה בעבודה היה למעלה מכוחותיה ויכולתה.
כאן המקום לציין שלעליה זו היה יחס מיוחד בכפרנו. היינו מוכנים לימים ושבועות של טיפול בהם, מבלי לתבוע מהם עזרה בעבודה. ואם כי רובם ככולם הסתגלו מהר לעבודה והיו לנו לעזר רב, יהודית העמידה את נכונותנו במבחן. גופה הענוג ועורה הרגיש סבלו רבות, עד אשר השלימו עם אוירה ואקלימה של ארץ ישראל. חדשים רבים נתייסר עורה הרך במדווים ובמכאובים אשר "נתברכה" בהם בארצנו, ואשר יכונו בשפתנו הדלה בשם אחד: "פצעים". החורף הביא ארוכה למכאוביה, וזמן רב עבר עד אשר נתחסנה, - אכן, התחסנה בגוף ונפש. קומתה התיישרה והזדקפה, קווצת שערות השיבה נעלמה והייתה כלא הייתה, והיא גבהה ויפתה, ואף משובת ילדות הופיעה לעתים כגמול לילדותה שאבדה.
התקדמותה בשפה הייתה לנו לפלא. חיבוריה העבריים הפתיעו את מדריכיה. הבעתה, עם כשרון התיאור באירוניה דקה מן הדקה היו אופייניים לדרך כתיבתה. כיצד אירע פלא זה? יד מי הפעילה מטה קסמים זה, אשר במגעו נתרפאה הנפש הכאובה ובאה ארוכה גם לגוף? אין זאת, אלא שכפרנו הוא שחולל את הנס. הכפר הרענן והער בהתפתחותו הבלתי פוסקת, בחייו הטבעיים, הבריאים והישרים, הבית בחמימותו ובפשטותו, הרצון הטוב, אשר נבע מאת הכול, ממדריך וחבר, ילד וזקן, איש ואישה – עשו את שלהם.



מקץ השנתיים, עם תום מועד הכשרתה בכפרנו, הסתכלנו בפניה היפים של יהודית, שהובלטו ביתר שאת בתלבושתה, והרהרנו: "הזאת נעמי?" שבו נעוריה, ויהודית העלמה שהגיעה לכפרנו לפני שנתיים יוצאת נערה צעירה רכה בשנים...
ניתנה האמת להיאמר: לא שלמה הייתה שמחתנו, מהולה הייתה ספקות וחששות. היה קנה מידה אחד להצלחת המפעל, שניצב תמיד נגד עינינו, המדריכים: הליכה לכפר, הגשמת הצו הלאומי והאנושי על ידי חניכינו. זה היה המבחן והאות, כי אכן עמלנו לא היה לשווא. חששנו מאוד, כי יהודית וחברותיה הבוגרות לא תעמודנה במבחן ודרכן תוליכן העירה. ומה הופתענו, כמה שמחנו (וכפולה הייתה שמחתנו לאור החששות הקודמים), בהגיע לאוזנינו הבשורה כי יהודית הצטרפה ל"ארגון וינגייט", עלתה לרמות נפתלי וגם חבר בחיים יש לה, אשר קשרה גורלה בגורלו.
"זכינו לקצת נחת", אמר לי שלומי, שביתו היה לה בית-אב בכפרנו; כבת הייתה למשפחה, ונפשה קשורה בנפש כולם, מגדול ועד קטן. כל בני הבית שמחו בשמחתה ולקחו חלק בה. היא מוסיפה לפקדם בכל דרך, אם בביקור ואם במכתב:
"אני עובדת בכל מיני עבודות, במשתלת האורנים על יד המעיין, ביער, בעידור וגם בשירותים. השדות יפים ומחר מתחילים לקצור את החציר. גם גן הירק התפתח יפה, ויש לנו למטבח כבר הרבה ירקות משלנו." היאמן כי יסופר? האם יהודית היא הכותבת? אכן, זהו תוכן מכתביה.
ופתע בה היום המר והנמהר, חברה בחיים נופל לעיניה. חשך עולמה בעדה, פג ונגוז האושר. חזרה הזוועה, אשר נדמה כי נקברה והפכה לנחלת העבר; ניעורו זיכרונות מרים על שכול, על מות הורים ויתמות. מי האיש אשר יעיז לחדור ולהציץ לחדרי ליבה, לחללו על ידי ניחושים והשערות, על אשר עבר על נערה-אישה זו במשך אותם הימים, משעת נפול חברה בחיים עד השעה בה שמה קץ לחייה היא?
שלושה ימים התהלך אדם, גופו חי אך לבו מת. שלושה ימים עם מסווה-חיים על נפש מתה. שלושת ימי בדידות וייאוש, עד גמול ההחלטה, עד בחרה בדרך המוות, עד הירדם לנצח יהודית מרמות נפתלי אשר בגליל...

אליהו


יהודית, ראשונה בנופלים במלחמת השחרור היית במשפחתנו. הדבר היה חדש עבורנו, והכאב היה נוקב: הנה, הייתה נערה יפה, נערה אשר אהבה כל כך את החיים, ואילו החיים כה המרו לה. היא אהבה להיות לבושה יפה, אהבה להיות צעירה ומלאת חן. לכאורה הרי אלה מאוויים רגילים של כל נערה. אבל מי שהכיר מקרוב את יהודית ידע, שאהבה זו היא זכר לחינוך משפחה יהודית מוינה, משפחה אשר חוץ מרכוש וחיצוניות לא היה בה כלום.
יהודית באה אלינו, והיא נערה חולה. מחלה זו השאירה בה סימנים בולטים, ורק הזמן המרפא, האוכל הסדיר והעבודה, הם אשר ריפאו במקצת את פצעי הנפש והגוף. לילות אימים היו לילותיה הראשונים בארץ. את חרדתה זו לחייה הטילה יהודית גם בנו.
מאבק קשה ניהלנו איתה בדרך חייה, ביחסה לעבודה. לא האמנו שמלחמתנו איתה תועיל. אך מי שראה אותה ביום נישואיה לא ישכח תמונה זאת לעולם. הנה לפתע האיר גם לה המזל פנים. וכל אותו זוהר של תקווה, של אושר, האיר לפתע את פניה היפים שנעשו יפים שבעתיים. היא רצתה לשתף את כולנו באושר זה, כי רב היה מלמלא נפש אחת בלבד.
אך אושרה זה לא האריך ימים. החלה תקופת המצור ברמות נפתלי ומכתביה של יהודית נעשו לנו ללחם חוק. בהם מסרה את החרדה שליוותה אותה. אותה יהודית, שבימים הראשונים המשק והנעשה בו כל כך לא עניינו אותה, ידעה עתה לשאול על כל פרט, ולו יהיה הפרט הקטן ביותר, מהנעשה במשק, בבית ובכפר. כל כך שמחנו, כל כך רצינו לעזור לה. כתבנו לה הרבה והיא ענתה. יהודית הזרה הפכה להיות קרובה וחביבה. ולפתע הגיעה הידיעה: יהודית ויעקב אינם... ושוב עלינו להספיד קרובים ויקרים שאינם; ושוב מילים, מילים... על כן נאמר רק: יהי זכרם ברוך!

הדסה




אגרות


כפר יהושע, 14.1.45
שלום רב לך, הדסה.
תסלחי ל שלא כתבתי לך כל הזמן, אבל היה לי קשה מאוד לכתוב מכתב בעברית. גם עכשיו אני חושבת שתהיינה לי הרבה שגיאות.
אני בריאה, הולכת לבית הספר ויודעת כבר לדבר קצת עברית... לכפר יהושע בא עכשיו נוער חדש, שמונה עשר בחורים ונערה אחת. עם תפוחי האדמה כבר גמרנו. אצלנו גשמים כבדים, ולא יכולים לצאת לשדה...

כפר יהושע, 28.12.46
שלום רב לך, יצחק.
רואה אני לפי מכתבך שדי טוב לכם שם, שהתקדמתם בלימודים, כך שכפר יהושע יתעשר בוודאי בכמה מדריכים לפחות... בכלל, חסרת לכמה פעולות, ביניהן גם בקרב הנוער העולה והנוער המקומי. אנחנו אמנם, איננו מתגעגעים אליכם כל כך, אבל בבית אומרים שכבר זמן שתחזור הביתה...
הערב יש לנו מסיבה; נקווה שיהיה יפה. גם לנוער העובד אנו נכנסים בקרוב. לא אכתוב לך הרבה, כי גם אתה תחזור בקרוב, ואז אספר לך את הכל. זה יותר נח וגם יותר זול (כי זמני יקר)... חדשות אין. כל בית עומד על מקומו, כל רפת על מקומה; אפילו ערימת הזבל שבנינו כל כך יפה...

רמות נפתלי, 6.2.47
הפליא אותה ש-ה. עזבה את הבית. אמנם ידעתי שפעם זה יהיה, אבל לא תיארתי לי כל כך מהר היא תוציא את מחשבתה לפועל. לו הייתי יודעת כי ברצונה להצטרף לאיזה ארגון התיישבותי הייתי מושכת אותה אלינו ; אני חושבת כי הייתה מרגישה את עצמה טוב מאוד כאן... אם אפשר. שלחו הנה את צפרירה. היא תמצא כאן עניין רב. יש לנו הרבה כלבים בני חודש ושפנים קטנטנים, עז וגדי. כך, שהיא תבלה את זמנה טוב מאוד... יעקב עובד רוב הזמן ביער, בעידור. גם אני כבר יצאתי כמה פעמים. זה די קשה לעדור שמונה שעות, לכן החליטו שהבחורות תעבודנה רק שש שעות. אמנם, רוב הזמן אני עובדת במטבח, וזה חבל בימים יפים.

רמות נפתלי, 25.3.47
רב שלום לך הדסה!
את מכתבך קיבלתי בשמחה רבה, כי זמן לא מעט עבר מבלי לדעת היכן את נמצאת, איך את מרגישה שם. שמחתי כי היה לך העוז לעשות את הצעד הזה, כי ידעתי עד כמה נלחמת עם עצמך.
קיבלתי גם דרישת שלום ממך, שפגשו אותך לנסוע למנחמיה, ומזה גם התברר לי כי החלטת להישאר שם.
ביום שישי שעבר הייתה החתונה של י. היו הרבה אורחים מ"כדורי" ומכפר יהושע... היה שמח מאוד, יום יפה ואני חושבת כי כולם באו על סיפוקם. אצלנו אין חדשות. השדות יפים, ומחר מתחילים לקצור את החציר. גם גן הירק התפתח יפה, ויש לנו למטבח כבר הרבה ירקות שלנו. ביסוד המעלה יש לנו שטח הגון של תפוחי אדמה, ירק לפרות ומשתלה לעצי פרי. אני עובדת בכל מיני עבודות, במשתלת האורנים על יד המעיין, ביער, בעידור, וגם בשירותים. כאשר י. הייתה בכפר יהושע אמרו לה יצחק וברוך כי ברצונם לבוא לבקר. לכן חיכיתי לאורחים. גם חשבתי כי ש. וא. יבואו, אבל כנראה שבכפר יהושע אין זמן לנסיעות כאלה. אני רציתי לבוא בסוף פסח, אבל היות וזמן הקציר התקרב נתנו חופש רק לאנשים מספר. יתכן שאבוא בשבועות, כי עלי לעשות גם כמה קניות, ואז גם אבקר אצלכם.
דרישת שלום לך מיעקב. הוא רצה לכתוב זאת בידיו הוא, אבל נירדם בינתיים, כי הוא השבוע שומר וישן ביום. מה כותבים מהבית? יש כבר חדשות אצל צ.? שמעתי שרבקה כבר הולכת. מה שלום צפרירה? ומה נשמע במשק?
שלום רב – עני לי במהירה.
יהודית

יומן חקר

10/3/06
פתיחת בלוג ע"ש יהודית יעקובוביץ

איתור בעלה יעקובוביץ יעקב חנוך ברשימת הנופלים באתר יזכור.
איסוף חומר אודות רמות נפתלי. מקורות אינטרנט. שם למדתי כי רק משפחה אחת נשארה ברמות.
פנייה לשורשים משפחתיים לסיוע באיתור המשפחה ברמות, איתור שם נעורי יהודית ואיתור משפחת בעלה.
פנייה ל "מאגר מידע גלילי" של בית יגאל אלון. לסיוע באיתור החברים מ 48
12/3/06
מתקבלת תשובת הגב' תמר לוי מידענית בית יגאל אלון tamar@bet-alon.co.il
שמות חברי הגרעין הידועים לי הם:
חיים גופר, כיום חבר גנוסר
בתיה קפמן (קאופמן) חיתה עד לפני כשנתיים ברמות נפתלי, נראה לי שהמשפחה חיה שם עדיין

איתור בתיה ובנה יחיעם 04-6942677 קפמן באמצעות 144 04-6940764
המידע שהתקבל טלפונית מבתיה: 04-6940764
יהודית היא מילדי טהרן [תמונות] הגיעה לרמות נפתלי יחד עם עוד 3 חברות מכפר יהושע.
שמות החברות:
שושנה טלית מיקנעם,
אסתר [?],
יהודית [יעקובוביץ],
יפה [?] שהקימה משפחה ועברה לבית לחם הגלילית.
ליעקב חנוך יעקובוביץ היה אח בישראל שנפטר בינתיים ויש לו צאצאים. יעקב לא ידע שיש לו אח בחו"ל.
משפחת האח מרמת ישי עולה לקברם ברמות נפתלי כל שנה.
יעקב חנוך הוא החלל הראשון בהתקפה על רמות נפתלי הוא היה בעמדה מחוץ למושב וגופתו נתגלתה רק למחרת [הערבים התעללו בגופה] יהודית שדבר מותו הכה בה קשות ואע"פ שנשמרה ע"י חבריה מצאה את דרכה למרפאה הפתוחה נטלה כמות גדולה של תרופות סיפרה לחבריה כי היא עייפה והלכה לישון, שינה ממנה לא התעוררה.
יהודית נישאה כחצי שנה לפני מותה והיתה בהריון כשהתאבדה .
חבר שהגיע מיחיעם סיפר כי הוקמה יד זכרון ליהודית ביחיעם.
יש חוברת זכרון בה מוזכרת יהודית אותה ערך מזכיר רמות [נפטר בינתיים]. בתיה תעביר לי אותה.
בתיה היא ה 'ארכיב' של רמות נפתלי ברשותה קטעי עתונות וצילומים אותם צילם מר באום 'הצלם' של רמות נפתלי.
היא גם מצאה את התנ"ך המפורסם שנתנה לורנה וינגייט לאמהות ששהו עם ילדי רמות נפתלי ביסוד המעלה כדי לעודד את רוחם. [התנ"ך מעולם לא הושלך מהפרימוס לרמות נפתלי ככתוב באתר הפלמ"ח] התנ"ך הועבר למוזיאון [?].

איתור שושנה טלית מיוקנעם באמצעות בזק 144 04-9893140
המידע שהתקבל משושנה בשיחה טלפונית.
שם נעורי יהודית: בסנר בזנר Besner
יהודית גדלה בברלין ולא באוסטריה.
ליעקב יעקובוביץ היה אח שגר בבית שערים או רמת ישי או בסביבה.

חיפוש ביד ושם אחר בסנר מברלין מעלה כמה דפי עד בהם של מיכל ירון בסנר מאזור השרון 09-9583497 [הבת ענת קורן אונב' ת"א 052-2659594] - בינתיים לא נמצא קשר , אבל מיכל מספרת כי משפחת בסנר הברלינאית הגיעה מ Oberwikow בוקובינה [334 יהודים בתקופת טרום השואה] רומניה. [ OBERWIKOW RADAUTI BUKOVINA ROMANIA ]

שיחה עם רינה פורת מארכיון כפר יהושע 04-9832584 שספרה על הדסה
שיחה טלפונית עם הדסה שולמי בכפר יהושע אחותה המאמצת .
יהודית ככל ילדי הפליטים שאומצו ע"י משפחות בכפר יהושע אומצה ע"י משפחת שולמי. הדסה שולמי היא בת גילה והיא זוכרת שיהודית נולדה ברומניה.
ברוך שולמי 04-9529948 050-7649191 עורך עתה סרט על יהודית ולצורך כך קיים ראיונות עם כל הנוגעים ולדעתו שושנה טלית היא החברה הקרובה ביותר עתה וע"כ יש לקבל את דעתה כי יהודית גדלה והיתה בברלין בשואה.
ברוך מספר עוד כי ליעקב אח בשם משה שבינתיים נפטר עלה לארץ 3 שבועות לאחר נפילתם ולכן לא היה לו מידע אודות יהודית. אחיו משה וצאצאיו התגוררו/מתגוררים ברמת ישי.
האחיין [הבן של משה] עקיבא ונעמה יוקב רמת ישי 04-9834176 0545-211005 נעמה 04-8259338
האחיינית [הבת של משה]
ברכה גרנות 03-9246685

שיחה עם חיים גופר שבתו גרה בגינוסר, הוא בעצמו גר בניר בנים 08-8581029
חיים היה ברמות נפתלי אבל לא היה בגרעין וינגייט והוא לא מכיר את יהודית אבל משה כץ שגר בישוב גדול בין עפולה לחיפה היה מהגרעין.

יום הזכרון לחללי מערכות ישראל 2/5/06
בעקבות בקשתי מיחיעם קפמן לבדוק מי עולה היום לקבר של בני הזוג התקשרה אלי בשעה 10:30 נעמה יוקב הנשואה לעקיבא יוקב בנו של משה יעקובוביץ ואימתה את המידע שהיה בידי. בנוסף סיפרה כי ברשותה תמונות נוספות אותם אצטרך לסרוק ולהעלות לבלוג.
לנעמה יש תמונה של בני הזוג שנשלחה ע"י יעקב לאחיו משה כשהכיתוב מאחורי התמונה משמש כהזמנה לחתונתם, נעמה תצלם ותשלח לי את התמונה והכיתוב.
ברשות המשפחה תמונות נוספות הנמצאות עתה אצל הבת ברכה בת"א.